<h1>שו"ת הרשב"א ח"ו סימן ר"ד</h1>
<h2>דף כז:</h2>
בפרק זה בורר תנו רבנן לא יומתו אבות על בנים מה תלמוד לומר אלא לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות אשכחן אבות לבנים ובנים לאבות וכל שכן אבות לאהדדי בנים להדדי מנלן אם כן לכתוב קרא לא יומתו אבות על בן מאי בנים אפילו בנים להדדי בנים לעלמא מנלן אמר רמי בר חמא סברא היא דתניא אין העדים נעשין זוממין עד שיוזמו שניהם ואין לוקין ומשלמין עד שיוזמו שניהם ואי סלקא דעתך בנים לעלמא כשרים נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו אמר ליה רבא ולטעמך הא דתנן ג' אחין וא' מצטרפין עמהם הרי אלו שלש עדיות והם עדות אחת להזמה הכא נמי נמצא עד זומם משלם ממון בעדות אחיו אלא הזמה שאני דמעלמא אתיא להו אם כן נכתוב קרא בן על אבות אי נמי הן על אבות מאי בנים דאפילו בנים לעלמא לא, ומכאן נ"ל תשובה לרא"ם ז"ל שפירש שם בב"ב [נ"ו ע"ב] והן עדות להזמה כלומר שאנו רואין אותם שלש עדיות לגבי הזמה כאילו היא עדות אחת, וכשם שאילו היתה עדות אחת לא היתה מועלת כך עכשיו אנו רואין לענין הזמה שלא תהא כעדות, דכיון דאי אפשר שיוזם הא' אלא בעדות חבירו ולולי אחיו שהעיד עם אחר על תשלום החזקה לא היתה עדותו מועלת כלום כדי שיוזם, והילכך נעשה כאילו האחין כולם העידו על השנים כולן שאין עדותן מועלת כלום, לפי שכשם שאין האח מעיד על אחיו כדי שלא יתחייב על פיו כדכתיב לא יומתו לא יומתו אבות בעדות בנים כך אין האח מעיד על אחיו כדי שלא תגרום לו הזמה על ידו, כדגרסינן בירושלמי [פ"ג ה"ט] ומנין שלא יהיו העדים קרובים זה לזה הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם הם נהרגין, ע"כ. ואם כפירושו של הר"ב ז"ל מאי הקשה לו רבא לרמי בר חמא ממנה, אדרבא היא הוה סייעתא לרמי בר חמא, אלא ע"כ מהכא שמעינן דההיא טעמא דהזמה דנקיט רמי בר חמא ונקט ליה בגמרא דמערבא ליתיה דהא פרכיה רבא ואיפריך ותלי לה ביתורא דקרא. ועדות אחת להזמה דקתני התם, הכי פירושא שמשלשין ביניהם התשלומין וכמו שפירש כאן רש"י [כ"ח ע"א] ופי' ר"ש ז"ל אשכחן וכו'.
